אכילה רגשית –
התרסה כנגד שליטה
ורגשות המניעות לאכילה רגשית
הישרדות, רגשות ואכילה קשורים בברית אמיצה שקשה מאוד להפרידם האחד מהשנייה. סיבות רבות והגיוניות יש לאכילה. האכילה היא צורך קיומי, אוכלים כדי לחיות ,כדי למלא צורך - צורך של שובע, אך מה קורה כשהאכילה מקיימת צורך להשגת סיפוק, או לנחם את עצמנו, לחגוג, לחגוג הצלחה, להתמודד עם פרידה, להירגע, לזכור, להתחבר עם אדם או חברה ועוד. כאן אנו נכנסים לתוך מעגל אינסופי של עליה וירידה במשקל.
גוף האדם מתוכנת להתנגד לדיאטה. זה לא תורם להישרדותו. הוא צריך אנרגיה, ולכן יש מאבק עיקש כי הרי דיאטה מאולצת היא פעולה לא טבעית לגוף, ודינה של הדיאטה להיכשל.
צרכים מונעים מתוך רגש. רגש של שמחה, עצב, כעס, חרדה, אי שביעות רצון, חמלה, אהבה, געגוע ועוד כהנה וכהנה. אכילה היא גם אמצעי לריסון, לדוגמא: חשק מיני.
אכילה מתוך רגש אינה בעייתית כל עוד היא נשלטת ומודעת. הבעיה נוצרת כאשר קורה ההפך, שאין אנו מודעים לקיומה והיא אינה נשלטת, ואנו מוצאים את עצמנו באכילה בולמוסי, או באכילה לא רציונאלית קיומית מבלי לחוש רעב. האכילה נוצרת מתוך חשק שאנו רוצים לספק שנבע מתוך רגש שהפעיל אותנו לאכילה. אנו מוצאים את עצמנו בקונפליקט בין הרוצה לצריך.
אנשים רבים נמצאים בדיאטות ואף משלבים ספורט, ומוצאים את עצמם בתהליך מעגלי אינסופי של ירידה במשקל ועליה במשקל. רווחת הדעה, "הינה, סיימתי את משימת הדיאטה, הגעתי ליעד המשקל שלי, ועכשיו אני יכול לנשנש פה ושם, ואף לאכול, כי הרי אני עכשיו יודע להתנהל בדיאטה, אני בשליטה". אך לאורך זמן (ודי קצר), שוב עולים במשקל. עולים אפילו יותר מהמשקל שהינו בו בתחילת הדיאטה. ואז שוב מתחילים דיאטה וחוזר חלילה, וזה מעגל "קסמים" אינסופי.
מעגל "הקסמים" הזה מביא תחושת תסכול שמתעצמת. דימוי הגוף נפגע וחוסר הביטחון העצמי בעצמנו גובר עקב אי יכולת בהצלחה בדיאטה. ולכן מתווספים עוד רגשות שליליים שאת הנחמה מוצאים באכילה לא רציונאלית ללא כל קשר לקיום הגופני שלנו ולתחושת הרעב.
האכילה הלא רציונאלית יכולה להיות אכילה של מנות קטנות ופינוקים קטנים בין ארוחות שלבסוף גורמים לעליה במשקל. בנוסף היא יכולה להיות אכילה זללנית, כפייתית ולא נשלטת. אכילה כזו, היא אכילה לא סדורה ולא בריאה ולכן אינה נכונה.
אכילה כזו, מונעת בעיקר מרגשות שמנהלות אותנו, ולעיתים ללא ידיעתנו. הרצון להשלים את החסך הרגשי, להגביר את הדופמין במוח (שבנוסף לתפקידיו הרבים של הורמון זה) שהוא אחראי על מכלול המבנים והמסלולים העצביים במוח שיוצרים תחושה של עונג בתגובה לגירויים מסוימים. מערכת זו משפיעה על ההתנהגות שלנו בכך שהיא מגדילה את הסיכוי שההתנהגויות המחוזקות יחזרו על עצמן בעתיד. וזה מעגל "הקסמים". מעגל שמספק את תחושת העונג וההתמכרות עליו.
אנו מוצאים את עצמנו לרוב במאבק עיקש בחשקים, ובהתמכרויות לטעמים לריחות ולמראה של אוכל. ישנם מקרים שאנו אוכלים אוכל בריא, מסיימים אותו, ותוך זמן קצר אוכלים שוב אוכל בריא, ומתרצים לעצמנו – אכלתי בריא, מה כבר יכול לקרות! ועולים במשקל ומאבדים שליטה.
דפוסים שחוזרים על עצמם מתוך בחינת העבר וההווה, מהווים גם את הטריגר לאכילה הרגשית. מחפשים בתהליך האימון אם קיימת התרסה בשבירת הדיאטה ומחפשים מה הריגוש שהאכילה נותנת למתאמן.
הריגוש יכול להיות מתוך התרסה בחברה או בדיאטה עצמה. הריגוש אף יכול להגיע מתוך הרצון למצוא חן, ראוותנות, קבלת תשומת לב ולעיתים לאותת לעצמנו שמשהו לא מאוזן בחיינו ואין לנו שליטה. אנו עושים "דווקא" לעצמנו, ולא מבינים מדוע עשינו זאת.
אכילה לא נשלטת ולא סדורה היא למעשה אמצעי להתנגדות מתריסה לתחושה שאנו נשלטים ע"י תהליך הדיאטה. אין אנו רוצים להיות נשלטים, אלה שולטים. ומתחיל מעגל ה"קסמים".
החברה מכתיבה ש"רזה זה בריא ויפה" ולכן הדיאטה הפכה לצורך אנושי שלנו לחיברות ולהיות מקובלים. (כיום יש מגמה שלהיות שמן זה בסדר ויפה. רואים זאת בייצוג גובר של שמנים בפרסומות. אך אל לנו מלהקל ראש בעובדה שמחקרים רפואיים הוכיחו שהשמנה אינה בריאה לאדם) וכדי להתקבל, אנו צריכים להיות רזים. ההתרסה בחברה מגיעה דרך שבירת דיאטה, למעשה יצאנו בהתרסה כנגד החברה, כלומר, כלפי תחושת השליטה שהחברה יצרה בנו. וכתוצאה מכך, שוב עולים במשקל, ואף יותר ממה שהיינו, וחוזר חלילה. ונכנסים למעגל ה"קסמים".
הדרך ליציאה ממעגל "הקסמים" הזה היא ע"י זיהוי הרגש והחוויות שיוצרות את הרגש שיוצר מוטיבציה שמביאה אותנו לאכול לא רציונאלית. לעיתים נדרש לעבוד על הפחתת הלחץ מלעשות דיאטה, ולא להיות במרוץ האינסופי לרזון. האיסור מלאכול מאכלים מסוימים, רק מעצים את האכילה הרגשית המתריסה, להיות שולט ולא נשלט.
הדרך האימונית שאני פועל בה מאפשרת למתאמן להבין מה לא מאפשר לו לאכול נכון ורציונאלי. מה הטריגרים שמניעים אותו לאכול לא נכון. להסתכל על חייו, על דפוסים שחוזרים על עצמם, להכיר ברגשותיו ולווסת אותם דרך ניפוץ פרשנות של סיטואציות חיים, שינוי פרדיגמות שגדל על-פיהם. ולבסוף, הבאת המתאמן לשליטה על חייו ועל האכילה שלו ומשם לעבר יציאה ממעגל "הקסמים". כפועל יוצא מהתהליך, הדימוי העצמי והביטחון עצמי ישתפרו, איכות החיים תשתפר והמתאמן יביא את עצמו למרכז.
לסיכום, התהליך האימוני מביא את המתאמן מאכילה רגשית לאכילה מודעת.
"זה לעולם לא מה שאתה אוכל, אלה מה שאוכל אותך".