מופנמות והצלחה
הידעת שאלברט איינשטיין, אייזיק ניוטון, סטיבן ספילברג, לארי פייג' (גוגל), ג'יי קיי רולינג (הארי פוטר), אלינור רוזוולט, אל גור, וורן באפט, מהטמה גנדי ועוד מיטב אנשי הרוח המדע, מנהיגות והאומנות הם אנשים מופנמים? כמה מפריצות הדרך וההישגים הגדולים בעולם הושגו ע"י מופנים.
האישיות שלנו מעצבת את חיינו באופן מכריע. האישיות שלנו נמצאת על הספקטרום של מופנם-מוחצן (היגלי,1994). היגלי חקר ומצא שישנו ספקטרום רחב שתחום בשני קצוות, הקצה האחד הוא המוחצן והשני המופנם. הימצאות על ציר הספקטרום הזה הוא זה אשר משפיע על מהלך חיינו, לדוגמא: על מציאת בן/בת זוג, מקומנו בעבודה, התפתחותנו האישית, ביטויי חיבה, כושר התבטאות, ביטחון עצמי וכדומה.
במחקר שביצעו צ'פמן והול (1995) מצאו שיותר משליש מהאמריקאים הם מופנים, וזה בערך גם היחס בארץ. סוזן קיין, סופרת ומרצה אמריקנית בתחום המופנמות, מצאה שרבים מהמוסדות החשובים בחיינו מתוכננים בשביל אנשים הנהנים מפרויקטים קבוצתיים, משרדי אופן-ספייס, ודרגות גבוהות של גירויים, ומצאה, ששם נעשה עוול לאדם המופנם. המופנם יפרח ויביא תוצאות יוצאות מן הכלל אם הוא יקבל את התנאים המתאימים ביותר לאופיו המופנם. הסביבה צריכה להיות מאפשרת לו להעמיק בחשיבה, להיות יצירתי, לפתור בעיות מורכבות ולהביא את עצמו בצורה רהוטה ומדויקת מול האחר (ולא מול האחרים). היא סבורה כי יש דופי בצורת החשיבה אשר לא לוקחת בחשבון את הכישרונות והיכולות יוצאי הדופן שהאנשים המופנמים מביאים איתם.
קיין מציינת את מחקרו של אדם גרנט בביה"ס וורטון "נמצא שמנהלים מופנמים לעתים קרובות משיגים תוצאות טובות יותר מאשר המוחצנים. מכיוון שכאשר הם מנהלים עובדים בעלי יוזמה, יש יותר סיכוי שיתירו לעובדים אלו להתקדם עם רעיונותיהם, בעוד שהמוחצן עלול, שלא בכוונה, להתלהב כל כך עד שירצה להטביע את חותמו על הדברים. כך, רעיונותיהם של אחרים עלולים שלא לצוף באותה קלות אל פני השטח."
המופנם לאורך חייו תייג את עצמו בכל מיני תיוגים שנהפכו לאמונות מגבילות שלו. במהלך חיינו מאז תקופת ילדותינו, הרבו לומר לנו משפטים ,שאולי כוונתם הייתה נכונה אך היא לא הייתה מותאמת לאישיותנו, והמופנם תייג את עצמו, לדוגמא: מדוע אתה לא מתבלט? תשמיע קול כדי שישמעו אותך! למה את המתבייש? צא לשחק עם חברים, די להסתגר בחדר וכו', והתיוגים שהמופנם לקח על עצמו הם : אני איטי, אני פחדן, אני טיפש, אני משעמם, אני לא מעניין, אין לי על מה לדבר ועוד ועוד, אלו נהיו אמונות מגבילות, שבתהליך אימון ימצא דרך להתגבר עליהם.
ישנו הבדל אחד גדול בין מוחות של מופנמים לשל מוחצנים והוא בדרך שבה אנחנו מגיבים למוליך העצבי דופמין. דופמין הוא כימיקל המשתחרר במוח ומספק את המוטיבציה להשיג תגמולים חיצוניים כמו השגת כסף, עלייה בסולם החברתי, משיכת בן או בת זוג, או זכייה בפרויקט נחשב בעבודה. כאשר דופמין מציף את המוח, גם מופנמים וגם מוחצנים נהיים יותר דברנים, מודעים יותר לסביבתם, ונכונים יותר לקחת סיכונים ולחקור את הסביבה.
זה לא שלאנשים מופנמים יש פחות דופמין במוח מאשר למוחצנים. למעשה, גם למוחצנים וגם למופנמים יש את אותה כמות זמינה של דופמין. ההבדל הוא בפעילות רשת התגמול של הדופמין. היא יותר פעילה במוחות של מוחצנים מאשר של מופנמים, כפי שסקוט ברי קאופמן, המנהל המדעי של מכללת מכון אימג’יניישן מסביר. אנשים מופנמים מעדיפים להשתמש במוליך עצבי אחר הנקרא אצטילכולין. האצטילכולין גם הוא קשור להנאה; ההבדל הוא, שאצטילכולין גורם לנו להרגיש טוב כשאנחנו מתכנסים בתוך עצמנו. הוא מחזק את יכולתנו להתעמק, להרהר, ולהתרכז חזק בדבר אחד בלבד למשך זמן רב. זה גם עוזר להסביר מדוע מופנמים אוהבים סביבות רגועות (ג'ניפר גרנמן,2022).
פסיכולוג בשם יונג (יונג 1921) מסביר את המונח מופנם כיסוד מרכזי באישיות. המופנמים נמשכים לעולם הפנימי של מחשבה ורגש, המופנמים מתמקדים במציאת המשמעות באירועים עצמם. ממלאים את המצברים הפנימיים שלהם בבדידות. במחקרים פסיכולוגים עכשוויים מצאו שמופנמים מרגישים טוב יותר כאשר כמות הגירויים בסביבתם נמוכה. הם יעדיפו בילוי אינטימי, לקרא, לצייר, לפתור בעיות מורכבות. המופנמים פועלים לעיתים קרובות לאט וביסודיות רבה יותר, פועלים בתור ולא במקביל, ובעלי יכולת ריכוז גבוהה. רוב המופנים אוהבים להיות בחברה, אך יעדיפו לצמצם את השהות בה בגלל גירוי יתר, רובם יתחמקו מקונפליקטים ויעדיפו שיחות עומק.
למופנים יש כוחות מרכזיים חזקים מאוד, נדרש תהליך אימוני ליצירת בהירות והסתכלות פנימית על עצמנו כדי להבין ולהוקיר את הכוחות שלנו ולרתום אותם להתפתחות אישית ולשינויים יוצאים מן הכלל בחיינו, וזאת ע"י תהליך אימוני מעמיק וקו-אקטיבי שהוא מכיל ואמפתי והכי חשוב - לא שיפוטי, שבו ניתנים כלים מעשיים ליצירת בהירות הבנה והתקדמות למימוש המטרות.