סיפור מהקליניקה -1
באחת הפגישות הראשונות, מתאמנת שלי הגיעה מאוד נסערת לקליניקה.
כששאלתי מה קרה? היא סיפרה לי שבערב לפני הפגישה קרה מקרה נורא!!!
הייתי סקרן לדעת, מה הדבר הנורא שקרה לה.
וסיפרה:
"היה לי יום די שגרתי בעבודה, הכל הלך רגיל מבחינת האכילה.
חזרתי הביתה ותקף אותי חשק למתוק.
אותו מתוק נוראי שנמצא אצלי במטבח - עוגת הגבינה שנשארה משבת.
לקחתי מנה. ואז עוד מנה.
התענגתי על הטעם ותחושה של אושר עברה לי בכל הגוף.
הרגשתי מעולה, חייכתי, נרגעתי.
לא עברה דקה והצטערתי שאכלתי את העוגה.
רגשות האשמה עלו בי.
אמרתי לעצמי:
למה אכלתי את זה? מה זה כבר נתן לי?
הבנתי שזו רק תחושה רגעית בגוף.
התחלתי להרגיש נפיחות לא נעימה בבטן.
לא ישנתי טוב בלילה. מחשבות הטרידו אותי כל הלילה בגלל ששוב מעדתי ונכנעתי למתוק."
הרגעתי אותה ושוחחנו על המקרה לעומק.
כדי להגיע לשורש העניין שאלתי:
כשניגשת לעוגה, מה היה מצב הרוח שלך לפני שניגשת למתוק?
מה גרם לך למצוא את הנחמה במתוק?
האם כעסת על מישהו אולי חווית אכזבה בעבודה?
האם היית משועממת?
העלינו הרבה שאלות, עד שלבסוף מצאנו את סיבת השורש שבגללה היא בחרה באכילה רגשית מנחמת באמצעות המתוק.
אמרתי לה באמפתיה שיש בה את כל הנדרש כדי לא למעוד (בזכות העוצמות שיש בה)
אמרתי לה, שאני מבין אותה, זה קשה, מפתה ומנחם.
"זה קורה להרבה לאנשים, את לא לבד. בטח שמת לב לזה, שזה לא מקרה חד פעמי.
ואני סבור שזה מציק לך ומפריע לך."
ועבדנו על כלים למניעת האכילה הרגשית.
עד כאן הסיפור מהקליניקה.
האם גם לך קורה שאת מבלי משים מושיטה יד לפחמימה הקרובה, אוכלת ומיד מרגישה רגשות אשמה?
קוראים לזה אכילה רגשית!
אז כדי שתכלי להבין מה המקור של האכילה הרגשית,
אני רוצה לחזק אותך. כי את הצעד הראשון את כבר עשית - את מודעת לבעיה.
אכילה רגשית מגיעה ממנגנון הקיפוח והפיצוי. לשם את לא רוצה להגיע!
הבעיה היא שרצית בעצם לחוות אושר דרך האוכל.
עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה קטנה - מה עוד היה יכול לגרום לך לאושר באותו רגע, במקום האכילה הרגשית?
שניה לפני הושטת היד למתוק/מלוח/משמין תעצרי לרגע.
תחשבי מה עוד את יכולה לעשות במקום האוטומט שהולך ישר למתוק.
מה הטריגר שהביא אותך למעוד ולנחם את עצמך במתוק?
אם את מעוניינת להבין מה הסיבות שמביאות אותך לאכילה רגשית למנוע אכילה רגשית,
את מוזמנת ליצור איתי קשר ונתאם פגישה בקליניקה או בזום.